רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

הכנה לתודעה מתחדשת

הכנה להבניית תודעה מתחדשת

 

אני מבקש להתמקד במושג "סיפור", בחינת ידע כתוב הבא לתאר התרחשות, או מערכת התרחשויות בעלת מבנה הקרוי "מבנה ספרותי". גם אם הסיפור אינו כתוב, אלא מועבר על-פה, סביר שאינו מתאר את "החיים עצמם", אלא רק את "ייצוגם החלקי", בגלל מגבלת המילה הנאמרת/הכתובה ומגבלת הנרטיב הסיפורי הנושא משמעויות שונות בקרב הקוראים/מאזינים. התרחשות כתובה, שארעה לפני שנים רבות עשויה לשקוע בנפשו של הקורא, משל זה עתה ארעה. כאשר האימפקט כה חזק בנפשו של הקורא, הוא עשוי "להתרגש" ולדמות עצמו מגיב להתרחשות המסופרת בכל מימדי הנפש. געש מימדי הנפש מייצר "תנועה" ו"הכנה" להבניית תודעה מתחדשת.

לסיפורי החסידים הוצמדו תכונות שונות "מוזרות" משל יש באמצעות הסיפור לרפא, לנחם, לפתור מצוקות כלכליות, להמריץ אדם לעשייה, לעודד את המימד האמוני, היצירתי, החברתי, אך לכל אדם הסיפור המיוחד עבורו. לא לכל הסיפורים פשר מיידי, כמו שלא לכל התרחשות פשר מיידי. הסיפורים מכילים בתוכם סוד הידוע לשומע/לקורא. לא לכל שומע/קורא. הטענה המרכזית בחיבור זה שסיפורים חסידיים כמוהם כמתכונים וכמרשמים המכינים את הקורא/שומע לשינוי אליו הוא מייחל בתכלית חייו.

אדגים באמצעות סיפור ראשון:

באחד המקומות היה הר של שלג גדול שבמורדו היה בור מים שהיה אפשר לטבול שם רק הבעיה הייתה שהעלייה בהר הייתה מסוכנת מחמת סכנת החלקה ואף אחד לא העז לעלות שם פעם אחת שמעו קבוצה של משכילים שלא האמינו בתחילה במופתים שרבי מאיר מפרמישילאן מגיע לאזור ובכוונתו לטבול במקווה וממילא בשביל כך לעלות על ההר המסוכן המשכילים חיכו לראות מה יהיה בשביל לצחוק על רבי מאיר אך לתדהמתם ראו את רבי מאיר עולה כאילו זה עליה קטנה ולא מסוכנת הם שבתחילה לא האמינו במופתים ניסו גם הם לעלות אך החליקו ונפלו ונחבלו אז נוכחו כולם לראות את המופת עין בעין אחר כך שאלו האנשים את רבי מאיר איך הצליח לעלות מבלי ליפול ענה להם רבי מאיר "מי שקשור למעלה לא נופל למטה".

כאשר מסופר הסיפור משבץ המאזין את "ארכיב התמונות האישיות" המייצגות את ההתרחשות הסיפורית. הרב על לבושו, מגבעתו, בגדיו, זקנו, הקור העז, השלג הלבן, הבוץ, סכנת ההחלקה, הדרך העקלקלה והמסוכנת, דמות הצדיק, כל שיודע אודות הצדיק הזה וכל שיודע אודות צדיקים, יהירותם של משכילים, חוסר האמונה של משכילים. כל אלו משתבצים לנרטיב הסיפורי על פי "הארכיב הפרטי" של המאזין/קורא. זו היא הכשרת התודעה לקבל תשובה אמונית כתשובה מספקת. כל פרטי הסיפור לקוחים מתוך עולמו של הקורא דרך תהליך של קונקרטיזציה, תהליך של דיווח "יבש" ובסופו תמיהה האמורה לבוא לידי פשר רק באמצעות המימד האמוני.

למטבע שני צדדים אומרת הקלישאה. כמו שתארנו את שיבוץ ארכיב התמונות האישיות אל ההתרחשות הסיפורית ניתן לתאר את "פלישת ההווה" אל הסיפור הכתוב/מסופר.

אם כך, נוכל לשרטט את "ההתחדשות" כזרימה אל "תודעה פעילה" משני מקורות שונים: ממקור פנימי של זיכרונות ודמיון ומקור חיצוני, לכאורה, הנאגם מתוך ה"פרטים הרלוונטיים להתחדשות" המלוקטים מתוך הסיפור הכתוב.

נדמה כי אנו לקראת הבנתה של "ההתחדשות", אך לא ולא, אנחנו רק בקצותיה של ההבנה, בשוליה. החשיבה ההכרתית מניחה בפנינו אתגר לא פשוט, אתגר רב מימדי. שהרי אין אנו עוסקים בהרחבת ידע, או בחיפוש אחר הצדקות נוספות למקומנו בעולם, אלא להתחדשות הנובעת מתהליך של "הבשלה הכרתית" התלויה בחוויות אותן יש לעבור בכל שבעת מימדי הנפש. על מימדים אלו, או שבעת המרחבים (לטיפונדיות) לזקק התרחשויות חיצוניות ופנימיות מן הסערות שהן מחוללות בנפש. שבעת המרחבים הללו אמורים לזהות>> למקם>> להפריד>> לגדר, את כל ההתרחשויות, גם אם הן מתוך סיפור וגם אם מתוך התרחשות עצמה.

סיפור שני:

"באחת העיירות הושכר בית המרזח ליהודי, שמשפחתו הלכה וגדלה עם השנים. האיש ראה ברכה בעמלו עד לאותו יום בו הגיע יהודי אחר לעיירה והציע שמי שכירות גבוהים יותר. התפתה בעל הבית להרויח סכום נכבד מאותו יהודי זר והודיע על העברת בית המרזח לאותו אדם. כעבור שנה נולדו לשוכר החדש תאומים לאחר עשר שנות עקרות של אשתו".

האם גם בסיפור זה יעבור הקורא תהליך של הבשלה הכרתית? סיפור כזה מחולל בנפש סערות. מחשבות מתרוצצות אודות חוסר הצדק שנעשה לשוכר הראשון, הברכה שהייתה מנת חלקו של השוכר השני והשומעים אינם יודעים מדוע. תפיסת שכר ועונש שלהם עומדת למבחן, לא הכל הם יודעים, אך עדיין האחיזה בשכר ועונש היא כה חזקה ויש למצוא משמעות חדשה למתרחש בסיפור. תוצאת ההתחבטות הזו היא חוויה העשויה לטלטל את עולמם של החסידים השומעים את הסיפור מפי רבם. בהבשלה הכרתית קיימת גאולה מאחיזה בהבנות קודמות. בתהליך הזה של הגאולה משתתפים כל מימדי הנפש .

על החסיד להתמודד ולאזן בין המימד האמוני למימד השכלתני, הוא עשוי להגיע לדבקות יתר או לשחרור מאחיזה, להעצמת תפילותיו או לדחייתן, מורא השם עליו עשוי להתגבר, או אולי להיחלש, יחסו לאחר עשוי להשתנות משל יקפיד על גמ"ח או יצמצם, הוא אף עשוי להביא עצמו לידי חידוש פרשני חדש ומציאת עיגונים הלכתיים יצירתיים, או אפילו לנסיגה בלימודו. סיפור כזה אינו מותיר את החסיד ניטראלי להתרחשות הסיפורית.

לאחרונה התוודעתי לניסוח מחודש של הבנה בייסורים הנקראת בפי חסידים "אחור", לעומת הבנה הנובעת משפע אלוקי היורד מעליונים ונקראת "קדם" או "פנים". מְשלים וסיפורים חסידיים משמשים כאקדמות להדרכה, הכנה להבנה, הכנה לקראת התחדשות. ספרות זו החלה לאחרונה לשוב אל מקומה הטבעי בידיהם של דרשנים, רבנים ומורי הלכה.