רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

ימימה - צניעות ומהות

 

יצירת מבנים חדשים בתודעה / רוזמן יחיאל חיליק / א' ניסן התשע"ח

 

 

כוח המילים

 

בשיעור האחרון אבנר, תלמיד שהגיע לקבוצה לפני כחודשיים, סיפר על טבלה של מילים קוטביות, אשר הוכנה על ידי בתו וממנה הוא מעשיר את שפתו ובעצם מתוודע לתובנות חדשות באמצעות המילים. תובנות שהשתכחו ממנו ותובנות שלומדן לראשונה באמצעות המילים. המלים החדשות ואלו שהשתכחו, כאשר מוצמדות הן להתרחשויות, יוצרות מרחבי הכרה חדשים שלתוכם ניתן לצקת בדיוק מרבי משמעויות שבעבר הלא רחוק, לא רק שלא הדהדו בהכרה, אולי אפילו לא נשמעו (המילים החדשות).  

נדגים 

כאשר סוללים כביש ניתן לתחום אותו באמצעות שוליים מאספלט, שוליים מכורכר, שוליים מוגבהים (מדרכה), קווים צהובים, לבנים, וכל זה על מנת לנהל את התנועה בתוכו. תיחום הכביש, כמו תיחום פסי רכבת יוצר מיני חוקים ותקנות שונות על ידי רשויות השלטון. רוב התקנות באות להסדיר בעלות על הכביש ושוליו הן מהבחינה הסטטוטורית/משפטית והן מבחינת קניינית. 

כדי להגן על המשתמשים בכביש יוצרים גדר הפרדה בינו לבין הולכי הרגל, או לבין כבישים מקבילים, מטרדי תנועה כמו הרים ומדרונות מסכני-תנועה. גדר ההפרדה נקראת גם מעקה ביטחון במשמעות לשונית של מניעת "עקה".  

במקומות מסויימים ה"עקה" הפוטנציאלית מאדירה את הגדר והופכת אותו מסתם מעקה ביטחון לידי חומה. חשש מכניסת מחבלים, חשש ממעבר אזרחים ממזרח ברלין למערב ברלין, הגנה על הממלכה, האחוזה, הארמון וכל מי החושש לשלטונו. 

כאשר ה"עקה" לובשת צורה של מאבק לוחמתי בין אומות, מתעצבת ההפרדה כצורה של "קו ביצורים" המיועד להגנה מאסיבית על צד אחד והתשתו של צד שני המכלה את תחמושתו לריק. לא כל קווי הביצורים בהיסטוריה עמדו במשימה המקורית שלהם. כדי לא להיחשב ל"פחדן" נולדה המילה "מעוז" למקום בו "התחבאו" המגינים. כיום נמחקה מילה זו מלקסיקון הצבא ותחתיה שבה המילה "מוצב" לשמש כמציינת את קו ההפרדה. 

קיימת "עקה" חלקית הנובעת מהפרעה כלשהי לצד אחד מתחומי ההפרדה, הפרעה המחייבת הקמת גדר הפרדה שונה ושמה מלמד על העקה עצמה: "קיר אקוסטי". קירות אקוסטיים אינם מונעים מעבר הולכי רגל (רישפון, כפר יונה, נוף ים ועוד), אבל מפחיתים את הרעשים לגדר הנסבל. 

אחת העקות המרתקות היא "הראיה" הנובעת מאיסורים תרבותיים/חברתיים/דתיים. ההפרדה בין גברים ונשים היא על בסיס הראיה. גברים ונשים אסורים בראיה זה על זה: בבתי כנסת, במקומות מקודשים, בשמחות ובאירועים שונים. לגדר המפרידה ניתן השם המיוחד "מחיצה". שם זה אינו דומה לשום מושג שתיארנו עד כה. ממושג מופשט זה ניתן לגזור מושגים חומריים כמו פרגוד, וילון, צעיף, שביס, חיג'אב, בורקה, רעלה, ניקאב, צ'אדור, כל אלו היוצרים מחיצה בין פנים/גוף האישה לבין הגברים. המעניין הוא שבכל אומות העולם ההסתרה היא של צד אחד בלבד. 

מתיאורים של תלמידי ימימה אביטל נדמה כי המורה הרוחנית הזו עברה אף היא שינויים ביחסה אל תלמידיה: תחילה עטפה עצמה בצעיף, אחר כך לימדה מאחורי פרגוד (אינה רואה ואינה נראית) לאחר מכן מאחורי וילון (רואה ואינה נראית) ולבסוף הרחיקה עצמה לקומת-על, מאחורי וילון, כשתלמידיה בקומה תחתיה מאזינים לקולה בלבד. 

מאחר וב"חלקים" שהותירה ימימה נתפסת המחיצה כדבר חיובי, יש להבין שלא התכוונה "חיובי לעצמה", אלא לתלמידיה, שכן עיקר ראשוני אצלה היה האחר. לא היא עצמה. מתוך "ואהבת לרעך כמוך" נגזרו רעיונותיה אודות הקשב והדיוק, ההתרכזות בקולה, במילים וברעיונות. ימימה בקשה לנטרל את גופה, עיניה, האור שהקרינה, ההילה, כל אלה שהיו פוטנציאל לפולחן אישיות הפוגם במהותן של המילים, בניקיונן של הרגשות, בצחותן של התובנות, בעוצמת החוויות, התפישות, ההתפלאויות, התמיהות, ההסכמות ואי-ההסכמות.  כל אלה מבלי לחוש ברעד עת עיניים פוגשות עיניים[1], מבלי להתכופף מול מבט נוקב, חודר ואוהב. 

כמי שהיתה מודעת לכוחה, נקטה המורה ימימה באקט המאדיר את צניעותה. כאשר למדנו על מלכות כתבנו במלאכות שלנו על בית כנסת ועל הירח כמי שאורם בא להם ממקום אחר, בחינת "כלי דלית לה מגרמה כלום", סביר מאד שהמורה ימימה הצליחה לטעת בתלמידיה תחושת מלכות שנבעה ממקור אחר ואף גרמה לחלק מהם לחפש את האור הזה. 

המילים שהותירה ימימה ראויות להילמד בקונטקס שהותירה לנו ואשר מטביע מבנים חדשים בהכרה שלנו.

 



[1] אני רומז לפולחן האישיות מבית מדרשו דל הרבי מלובביץ'

 

I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. I'm a great place for you to tell your story and let your visitors know a little more about you.