רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

מידת רוחק - חשיבה הכרתית

אוטומט מול ממדי הנפש במסע אל "ההבנה" / חיליק רוזמן/ 

 

 במרחק שבין נפשו של מטופל לבין נפשו של מטפל, מתרוקן מושג המרחק מתוכנו המוכר והשגור בשיח יומיומי. משאת הנפש של שניהם היא ה"הבנה". הבין אותי, לא הבין אותי, הבנתי אותו , לא הבנתי אותו. המסע אל ההבנה עובר דרך תחנותיה הנקראים "ממדי הנפש". לא בכל תחנה עוצרים, מעלים, מורידים את העומסים והמיותרים המצויים בנפשו של כל אחד מאתנו, אך יש לזכור שלארגז הכלים שלנו נוספת דרך ייחודית של "חשיבה הכרתית", הקרויה על פי שמה של ימימה אביטל, שיטת ימימה).

וראו זה פלא משאת הנפש של מורה ותלמיד היא אותה משאת נפש שבין מטופל למטפלו. מפתיע שלשניהם יש נפש פעילה בעלת פוטנציאל אנרגטי להתקיים על שבעת מימדיה של הנפש. וביני לבין בת זוגי מתקיימת אותה משאת נפש. ביני לבין שותפי, ביני לבין שכני, ביני לבין עובר אורח, או כל זולת אחר המקיים אתי אינטראקציה חברתית הניזונה ממאגרי האנרגיה שלי.

 

אחת הרעות החולות שייכת לתגובה אוטומטית של הנפש המסתייעת בעומסים מכתיבי פעולה, קיבעון, הרגל, שדה הדמיון, ריצוי האחר ועוד. התגובה האוטומטית מצויה בכל אדם המבקש לנוע אל ה"הבנה", תוך שהיא נבחנת מול שבעת הממדים. אנו לומדים על האוטומט רק כאשר מעמתים את התגובה עם ממדי הנפש השונים. אם נכנעים לאוטומט, נכנעים לעומס כלשהו בתוכנו שלא הצלחנו לתחום אותו (קפסולציה – להבין שקיים בנו, אך אינו מעורר בנו תגובות "לא רצוניות" – אוטומטיות).

האוטומט מרחיק ואינו מקרב בין הנפשות הפעילות. האוטומט חוסם שיח, חוסם התפתחות, חוסם שינוי, התקדמות, רכישת יכולות שלא היו בארגז הכלים שלי. ומשעה שאני מאמץ תחילה את העימות בין ההתרחשות לבין אחד ממדי הנפש, יתגלו בפני נתיבי מחשבה ססגוניים שלא "ראיתי" קודם.

אני יודע שהדברים אינם מובנים ולכן במקום להמשיך ולפתח את המסע אל ההבנה, אעצור כאן ואפרוט בקצרה את ממדי הנפש: הממד המשומש ביותר שלנו מבוסס על השכל. הממד השכלי נשען על מושגים כמו רציונאליות, קוגניציה, לוגיקה והוא ביטוי האופייני מאד לעולם המערבי המשימתי בו כל דבר ניתן למדידה (אפילו אהבה נמדדת באמצעות סרגלים שונים). הממד השני שגם עליו אמונים מטפלים רבים והוא הממד הרגשי. לממד קליפות רבות העוסקות ברגשות כמו פחד, חיבה, כניעות, רפיסות, עצמה, נעלבות, פגיעות, נטישה ועוד ועוד רגשות הפורצים אם מדיוק (שמחה) ואם מאי-דיוק (עצב, אכזבה). גם את הממד השלישי רבים מאתנו מכירים בשם הממד הפיזי/תחושתי. ממד בו מתקיימות ההשפעות ההדדיות בין גוף לנפש, כמו הזעה, צמרמורת, פיק בירכיים, רעד, סומק ועוד. הממד הרביעי בו מטפלים קוגניטיביים והתנהגותיים מכירים כממד הבינאישי. כל התנהגות נמדדת ביחס לזולת כלשהו מן העבר, ההווה והדמיון. שלושת הממדים הבאים החלו קונים להם מקום רק בשנים האחרונות, כשהחלו לחקור אינטליגנציות שונות מעבר למבחנים השכליים. שלושת ממדי הנפש המייחדים את תורתה של ימימה: הממד ההילתי. הממד האמוני והממד היצירתי. בממד ההילתי מגיע מטופל אל מטפל "בעל שם", מכון בעל שם, ישיבה בעלת שם, בית כנסת, אוניברסיטה, פרופסור מסויים. גם המטפל וגם המטופל חוסים תחת אותו "תדר" של הילתיות. שניהם מבקשים להיעזר בהילה זו כדי להגיע להבנה. משפט כמו "שלום, הגעתם למזכירות מכון ע"ש ברוך שפינוזה" ודאי יפעיל אצל השומע את הממד ההילתי אשר ישפיע על מחשבות, בחירות ופעולות בעתיד. במימד האמוני מתקיימת פעילות ענפה של היומיום מבלי שנהיה ערים לכך. כך אני מאמין, כך אני מאמינה, אני מאמין בך, אני מאמין ברדיו, בתחנת רדיו, בתחנת טלויזיה, בדברים שנאמרים ובמה שיוצא מפי. האמונה הזו עשויה לדור בכפיפה עם כל אחד מהממדים האחרים ואינה מתנגשת בהם. נעים יהיה מכל אחד ואחד לשמוע במה הוא מאמין, למי, למה, מתי, עתים נשפטת האמונה בכלים שכליים, אמוציונאליים, הילתיים, תחושתיים, אך הטוב ביותר שאמונה תשאר בשדה האמונה וניתן יהיה לתקף אותה מבלי להשתמש בכלים אחרים. הממד האחרון הוא הממד היצירתי. עתים ההחלטה של מטופל לבחירת מטפל נובעת מן הממד היצירתי עליו נשען הטיפול. יכולות יצירתיות מאפשרות גמישות רגשית,שכלית, אמונית ועוד. 

וכמו שהצעתי לעמת את האוטומט עם אחד מממדי הנפש, אעז להציע כתרגיל בו נעמת את ההתרחשות (השיח הטיפולי/ייעוצי/סייעני) עם כל אחד מן הממדים. תלמידי חשיבה הכרתית עוסקים כל שבוע ב"הבנת" התרחשות דרך שבעת ממדי הנפש ובכך מייצרים שיח אחר, שיח מענג, שיח מכיל, משמח, גאה בו נחשף ה"טוב" על פני ההפוך לו.

המבקש להבין לומד "לזהות"..... "להפנים"..... להכיל..... ולהבין..... על מנת לשקף ....