רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

 

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.

 

אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה[i]), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז). ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

 

מאחר וכל אחד מאתנו עולם ומלואו ומתקיים בנו "בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין) ולכן אני פועל כפי שאני פועל לתיקוני ולתיקונו של העולם, עשותו טוב יותר. ובהצלחתי ובהישגי אני עלול לחטוא ביהירות וגאוה, עומדת לי אמת אחרת כמשקל נגד "ואנוכי עפר ואפר" (בראשית יח)

 

בשני המקרים נולדתי מעפר ולעפר אשוב

 

ולכן המשפט "אמת מארץ תצמח" מבקש להצביע על משהו גשמי, ארצי, מהותי

 

צדק אינו משהו גשמי אלא השתקפות של אמת כלשהי שאינני רואה ואינני תופס בשכלי. במקרא מתייחד הצדק למקור חיצוני לאדם: "צדק משמים נשקף"

 

בתהילים פ"ה: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"

 

לשאלה:  מה היא האמת מתקיימות שתי תשובות מנוגדות העשויות ליצור דיסהרמוניה בנפש האדם

 

נוצר מתח בין "בשבילי נברא העולם" ו"ואנוכי עפר ואפר".. שני מושגים מנוגדים זה לזה גם ככוחות בנפש האדם.

 

 פעם אחת אאדיר פעולתי כחיובית ותורמת ובאותה עת אקטין עצמי כפעולה חיובית ותורמת. שתי אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

 

או בלשון אחרת אינן יכולות לחיות בשלום זו עם זו. אם כך נולדת מכאן שאלה אחרת והיא שאלת ה"איך" בניגוד לשאלות ה"מה" ששאלנו לגבי אמת וצדק. איך מביאים להרמוניה בין שני כוחות מנוגדים?

 

מלבד הברכה "השם יברך את עמו בשלום", קיים בחשיבה ההכרתית מבנה התומך ב"איך" והוא: שלוש החובות - חובת הבחירה בכל עת, חובת הטרחה, עלינו לעשות, לפעול, ליצור, להאמין וחובת השחרור מאחיזה.

 

הדגמה באמצעות שיעור אחרון במאמרות הרבי – קריאה והסבר של תלמיד בפני תלמידים

 



[i] גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם לה אחד וכלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון לו ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חיב לומר, בשבילי נברא העולם לז.