רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

 

נוכחות

 

באחד משיעוריו של אילן הרן, התוודעתי לתופעה שכבר הכרתי, אך חסרה הייתה לה כותרת מתאימה שתתאר אותה נכונה. היה זה בעקבות שאלתו של אדם סימון "מדוע צריך לדבר"? "ומה יתרום לו הדבר אם יאמר משהו"?  

משל נשאלה השאלה מתוך צניעות, מתוך צמצום של העצמי, מענווה ואולי אפילו ח"ו מביטול עצמי. 

קיימים מורים שממעטים לדבר, אך רוחם שורה על המקום, שברי המשפטים שלהם עומדים כענן סמיך דרכו מתגלים לתלמידים מכמנים מעבר למילים. נוכחותו של המורה משפעת השפעה מכרעת על ההשתוקקות והכוונה של התלמידים. קיימים תלמידים שנוכחותם שורה על המקום ומשפעת השפעה רבה על חבריהם ועל מורם. מילותיהם שקולות ובהירות, מדוייקות וחודרות ללבבות, עתים ישיגו זאת בשברי משפטים ואפילו במנוד ראש, או אף תנועה שמבטאת את רחשי הלב של חבריהם. 

לשאלתו של אדם, אילן השיב "נוכחות" 

עם זה הלכתי מאז ועד לאירוע ביום ראשון. 

האירוע:  

מסיבת סיום שנה של המקהלה.. קולות הל"ב. 

נקבעה ליום א' בבית קפה של כפר הים... הולכים עד הסוף וימינה... כך היה כתוב. אשתי ואני התחלנו לתור אחר המקום ולא מצאנו.. תחילה הגענו לבית הקפה של כפר הים ..היה סגור.. כתבתי בווטסאפ הקבוצתי "איפה האירוע"? ולא ענו לי... חשבתי לעצמי שבגלל רעשים, מוסיקה, לא שומעים את הצפצוף... בסוף התקשרתי למודיעין של כפר הים והם אמרו לי שזה בבריכה... לא היה רשום בשום מקום שזה בבריכה...

כאשר הגענו למקום, היו כולם עסוקים בנטילת דברי אוכל מהבופה העשיר שהוכן להם. אחת החברות..שושנה (שם בדוי)... תוך כדי ישיבתה על הכורסה פלטה כלפי "ראיתי את ההודעה שלך אבל אמרתי שאני לא כותבת לך אתה צריך ללמוד". לא התייחסתי, חייכתי אליה ופטרתי את ההערה ב"לא נורא". 

כאשר חזרנו הביתה שאלה אותי רעייתי: למה שושנה אמרה את מה שהיא אמרה בקול רם?". אמרתי לה: זקנה מטומטמת.. "לא לא" אמרה אשתי "אתה צריך לבדוק את זה". 

שלושה ימים אני הולך עם השאלה המנקרת הזו.. פתחתי מרחב שאלה שאולי יביא אותי להבנה לגבי "נוכחותי" במקהלה. במקהלה אני רק שר. לא מתבלט, לא שר סולו, לא מתנדב, מכיר בזכותם של אחרים לקבל סולו בגלל וותק של עשרות שנים. המקהלה עובדת כבר 29 שנים אני בסך הכל שנה אתם. אפילו קבלתי סולו פעם אחת.. במשך חצי שנה שרתי בחזרות את הסולו, אך לפני ההופעה ביום הזיכרון ניטל ממני הסולו והועבר לגבר אחר. לא מחיתי, שמחתי בשביל הזמר ששר, עודדתי אותו, עשיתי אתו חזרה כדי שישמור על כניסות נכונות לפלייבק... 

ורק עתה התעוררתי לשאול את עצמי מדוע שאר החברים לא ראו בכך עוול (אני לא ראיתי בכך עוול), אף אחד לא פנה אלי, לא דברו אתי על השינוי, הייתי בעיוורון מוחלט לזרמים התת-קרקעיים. 

המשפט היישומי: אתה בוחר את דרך הצגתך וקובע את התייחסות האחרים אליך.