רוזמן יחיאל חיליק - ר ג ע י ם

פותח סתימות ומרגיע סתומים

משא כבד

 

 אין "כבד מנשוא" / רוזמן יחיאל חיליק / 06.01.2017

השימוש בביטוי "כָּבֵד מִנְּשׂוֹא" שגור בְּפִי כבר שנים רבות ומשמש אותי לתאר מצבים בהם יכולת הַנְּשִׂיאָה אינה עומדת בקנה אחד עם משקלו של המשא, משקלו של הָעֹל.  אך מאידך,  גם אם ניתך עלינו שפע פתאומי, משתבשות יכולות הנשיאה של  טוּבוֹ וְאוֹרוֹ עד כדי החמצה מְאִיצַת צער. השוואת האדם לכלי קיבול סופי עושה עוול לפוטנציאל ההתקדמות שלו במרחב הקוסמי ומְצֵרָה את יכולותיו להמריא לקראת הישגים בנתיבי ההגשמה שבחר ו/או נבחרו עבורו. זהו כלי קיבול בחינת תבנית הניתנת לתיאור ביולוגי, אנטומי, פיזיולוגי, פסיכולוגי או כל דיסציפלינה מדעית אחרת. תוך שהתודעה האנושית אינה מסוגלת עדיין לשרטט כלי קיבול אינסופי המתעלם מן המשא, מן העול ומן השפע. (הערה: אם נבחן את המגבלה דרך פריזמה של השדות הקוונטיים נגלה דרך בה נוכל לתאר כלי קיבול אינסופי ואת היכולת להתערב בו – באמצעים רוחניים טרנסצנדנטאליים ואחרים) במשא קיימים חלקים תפלים שאינם ממהותו של המשא . אל האדם נמשכים החלקים התפלים בחוטים דקיקים בלתי נראים, כקורי העכביש, ומתוך הרגל והתמשכות הזמנים הולכים הקורים ומתעבים לידי חבלי קשירה עבותים שבקצותיהם עוגנים עצומים ועמודי מזח שאינם ניתנים להזזה. (הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. ישעיהו ה. יח) (הערה: ומשעה שכך נפגעת התנועה, נפגעים הגלים, הרטט, התדרים, ההתפתחות) 

נשיאת המשא על חלקיו התפלים תביא את הנושא לידי עומסי יתר ונתיבים לא נתיבים ומעקשים ממעקשים שונים. מהותו של המשא מותאמת לנושא. הנושא הוא כלי תואם משא. הכלי שנברא הוא כלי קודש (אַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. שמות כב. ל), גם המשא הוא משא קודש. שבת קדש. בגדי קדש. מזבח קדש. משחת קדש. חותם קדש. אש קדש. לחם קדש. מקרא קדש. מעשר קדש. ובכל דרכיו קדש, בחרדת קדש וביראת קדש. (הערה: קדש על פי פיזיקאים קוונטיסטים הוא תדר המצוי בין התדרים הטראנסצנדנטאליים באומדן של 40 הרץ ומצוי בכל משפחת היונקים בעוצמות שונות ובפרקי זמן שונים) 

הכלי והמהות מתמזגים יחד. החלקים התפלים נעזבים. ברית קדש נוצרת בין הנושא לבין משאו. בנבואות החמורות שנמסרו לעמי הסביבה נכתב כי סטו מיעדיהם. כל נבואה מתחילה במילה משא. משא מואב, משא בבל וגו'. המהות נבגדת ולכן אחרית אומות עולם כבר נקבעת מראש. אין הלימה בין הכלי לבין משאו. אין מלאוּת בהגשמת התכלית. (הערה: האוקיאנוס כשדה קוונטי והגלים הנושאים את קיומו)

בימינו אלה אנו עדים לתחיה מחודשת של זרמים ביהדות השבים להתמלא בהדרת קדש. זאת אינה רגרסיה אלא ניסיון מחודש להתאים את התכלית הקיומית של היהודי המאמין כי מלא כל הארץ כבודו. ואם כך, אין להתעסק בזוטות, יש להקים קהילת קדש ויש לבטוח בַּקְּדֻשָּׁה, לְהַאֲמִין בה, להתמזג בה, לחוש את הקרבה, לחוש את היראה, לחוש את הקדושה, להתלכד, לא דרך אמצעים חיצוניים, לא בריח הפרוכת ולא בקולו של פייטן, לא באורה של נברשת סנוורים ולא בצחור הטלית. פשוט לחוש קודש. להתאחד. אדוני אחד ושמו אחד. וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

סיכום ביניים

קיימים טקסטים מסוימים (הערה: טקסטים כמשאות, משאות במקרא נקראים יהב: "השלך על יהוה יהבך" )  שמעבירים בי חיל ורעד, משל בן-שיח עומד מולי ואני שוטח בפניו את לבי ויחד עם המילים אני קוצף ונרגע חליפות כאילו נתון בידיו של שמאן אינדיאני המהלך בתוכי כקוסם פעם כרוח ערטילאית ופעם כאבי או אמי, עתים נתפס בתודעתי ועתים מחוצה לה. טקסטים מסוימים עשויים לייצר רטיטות שאין השכל והמדע מסוגלים להכיל, אך בעת האחרונה כאשר החלו להיכנס מכשירי מדידה מדויקים נראה כי אין הדבר מגיע מחוץ לנו, כי אם בנו קיים הוא. הרטט הזה, או התדר הזה של 40 הרץ מהדהד בנו תדיר וניתן היום למדידה. כשאקרא את הפרק הבא אחוש בתדר הזה וגופי יגיב לו ורוחי תתעלה ונפשי תזדכך. טקסט כזה אינו מתאים לכלים אחרים, לזרים, לגויים, אלא רק לאלה הראויים לו.

תהילים נ"ה.

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל, לְדָוִד:ב הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי. ג הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי, אָרִיד בְּשִׂיחִי אבכה בדברי וְאָהִימָה ואצעק. ד מִקּוֹל אוֹיֵב, מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע הלחץ שלוחצים אותי הרשעים, כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן חורבן, וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי בכעס ישנאו אותי. ה לִבִּי יָחִיל ירעד בְּקִרְבִּי, וְאֵימוֹת מָוֶת ופחדים גדולים נָפְלוּ עָלָי. ו יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי, וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת זעזועים. ז וָאֹמַר: "מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כנף כַּיּוֹנָה, אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה ואמצא לי מקום לשכון בו, רחוק מהרשעים". ח הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, אָלִין בַּמִּדְבָּר, סֶלָה. ט אָחִישָׁה אמהר למצא מִפְלָט לִי, מֵרוּחַ סֹעָה חזקה, מִסָּעַר ומרוח סערה. י בַּלַּע אֲדֹנָי אנא ה', השחת אותם, פַּלַּג לְשׁוֹנָם תפצל את דיבורם כך שיריבו (או ממש בלבל את שפותם, כמו במגדל בבל), כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר. יא יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ החמס והריב עַל חוֹמֹתֶיהָ, וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ. יב הַוּוֹת פשעים בְּקִרְבָּהּ, וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ שקר וּמִרְמָה. יג כִּי אכן לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי לא רק אויבי המקורי איים עלי - וְאֶשָּׂא שאם כן, הייתי יכול לשאת זאת, לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל לא רק שונאי המקורי לעג לי - וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ שאם כן הייתי יכול להיסתר ממנו. יד "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי פונה לאויבו החדש: אתה הרי הייתי אדם דומה לי, היינו חברים בעבר, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי היית חברי הרגיל איתי, ומכרי. טו אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ ביחד עם הקהל הרב וההומה. טז (ישימות) יַשִּׁי יסית מָוֶת עָלֵימוֹ, יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם מצויות בשכנותם ו- בְּקִרְבָּם. יז אֲנִי אֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא, וַיהוָה יוֹשִׁיעֵנִי. יח עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה, וַיִּשְׁמַע קוֹלִי. יט פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי מתוך קרב (מלחמה) שבא עלי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי רבים היו נפלאות ה' איתי כשהייתי צריך. כ יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם ויקבל את תפילת הפונים אליו, וְיֹשֵׁב קֶדֶם ומי שישמע לתפילתם הוא מי שיושב על כסא המלוכה מאז ומעולם, סֶלָה. אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ ה' יציל אותי מהרשעים שאין להם מי שירש אותם לאחר שימותו, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים. כא שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו הרשע פגע באנשי שלומו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ. כב חָלְקוּ היו חלקות ונעימות מַחְמָאֹת פִּיו המחמאות היוצאות מפיו של הרשע - וּקֲרָב לִבּוֹ אך בליבו הוא זומם לצאת לקרב, רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן - וְהֵמָּה פְתִחוֹת אך דבריו הם כמו כלי נשק. כג הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ את משא דאגותיך וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ יספק את מזונך, לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק לצדיק להתמוטט. כד וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה - לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם לא יגיעו למחצית מאורך החיים המתוכנן להם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.